העבודה מתעדת דיאלוג בין כתב היד האישי שלי לבין מערכת הבינה המלאכותית Quick, Draw! 2016, הלומדת לזהות דימויים מתוך מאגר מתעדכן של ציורי המשתתפים – לופ מתרחב שבו כל ציור חדש מזין את הזיכרון הקולקטיבי של המכונה. בניגוד לחוקי המשחק, איני מציירת את המילה שניתנה לי, אלא את החתימה האישית שלי – פעולה שמאתגרת את האלגוריתם ומייצרת שיבוש מכוון.

​

כל חתימה שלי נבחנת מול אינספור דימויים קודמים, ותהליך הזיהוי רצוף גליצ'ים, שיבושים ופרשנויות מפתיעות, החושפים את המנגנון האלגוריתמי שמאחורי הממשק. העבודה מדגישה זיהוי הדדי: הבינה מנסה לפרש את הציור שלי דרך מאגר הידע שלה, ואני מנסה להבין כיצד הניחוש שלה מתקשר למה שציירתי. כך נוצר דיאלוג פתוח שבו כל צד מגלה רבדים חדשים – בין משמעות אישית לפרשנות אלגוריתמית, בין זיהוי אנושי לזיהוי מכני.

​

הגליצ'ים והשיבושים אינם רק תקלה, אלא חלון הצצה לאמת טכנולוגית ולרב-שכבתיות של הזיכרון הדיגיטלי. הם הופכים לפעולה מעצבת ולמקור ליצירתיות בעידן הבינה המלאכותית, וממחישים את הסדקים שבין האנושי לדיגיטלי.

​

זוהי מערכת שפותחה בשנת 2016, בראשית עידן הלמידה העמוקה (Deep Learning) למרות שממשק המערכת נראה כיום מגושם ופרימיטיבי, היא ממחישה בפשטות את עקרונות הלמידה של רשתות עצביות ומאפשרת לראות את תחילת הדרך של הבינה המלאכותית.ה